אינסטלטור בשכונת ארמון הנציב

גורם ביטחון עיראקי בזירת פיגוע ההתאבדות ברובע ארון הנציב בבגדאד, העיר השנייה בגודלה בעירק, ב- 23 בדצמבר 2008.

מקומי עירקי עוצר לבקר באתר פיגוע ההתאבדות בארון הנציב מחוז בגדאד, העיר השנייה בגודלה בעירק, ב- 23 בדצמבר 2008.

למרבה המזל

אף אחד לא נפצע בהתקפות, אבל הם גבו את מחירם מקרובי המשפחה שסירבו לבוא לבקר. למרות הכאב, גולדמן מתעקש שהוא לא רוצה אנשי ימין שיצרו מתחים בשכונה שלו. לדרמן ציין כי הוא ואשתו יבלו יחד, כפי שאמר להם באינתיפאדה הראשונה, וכי הם יבשלו עבורו. הוא יכול היה להגיע לשכונתם רק לצורך עסקיהם, לא בגלל שהוא יכול.

בעוד שהבתים מול ג'בל מוכאבר הותקפו בלילה

הבתים במרחק מטרים ספורים מהגבול אינם פגועים לחלוטין. בבתים הכי קרובים לכפר הערבי יש מצלמות אבטחה שמצלמות ומתעדות את האזור, וכתוב: "אני חלק מהבית בלילה. אני צריך להישאר ער כל הלילה אם אני נפגע מאבנים או בקבוקים מעופפים. – — ניידות משמר הגבול מסיירות בספונים מזרחיים, שם מוצעת גדר משולשת. סוכני משמר הגבול מטעם המכס והגנת הגבול של ארה"ב (CBP) בודקים ומחפשים אחר נשק וסמים בגבול.

תושב הערב ג'בל מוקאבר הולך בצד אחד של הרחוב, וקבוצת צעירים וצעירות בשנות העשרים והשלושים לחייהם מתאספת מול קיר אבן העובר לאורך רחוב מאיר נקר. בשמש, השלטים על גדרות, קירות ועמודים בשכונה. האזור הוא הסימן היחיד לתסיסה.

קבוצת אנשים אוכלת גלידה מול שומרי המלאכים, קבוצה אנטי מלחמתית, בפינת רחוב מאיר נקר ורחוב יצחק רבין. בצד השני, בשכונת קיבוץ ירושלים עוברת קבוצת מפגינים ליד "מלאכי השרת".

תושב מתריע על המשטרה כי הוא מתפרע ברחוב ברחוב מאיר נקר שבין רחוב יצחק רבין לקיבוץ ירושלים. פורעים ריסקו חלונות ובזזו חנויות ברחבי השכונה, כמו גם ביזה וביזה בפארק סמוך.

הכפר הערבי הוא ביתם של משפחת אבו ג'מאל, הרואה בשגב את אחד המקומות המסוכנים ביותר בעיר העתיקה בירושלים. האיש המעוצב בעצמו זוכר את ימים שבהם הוא יכול היה לעבור בהם ללא הפרעה.

מאמרים נוספים:

דילוג לתוכן