יאיר שלג כותב במקומות ארץ כי החברה הדקדנטית שלנו חולה – מצוידת להתמודד עם האיומים המתמשכים על קיומה. תפיסת שביט נהרסת על ידי האליטות החברתיות שלנו, לא רק בצורה של אלימות, אלא גם מחוסר הבנה של התורה.

שימוש בסכל מחייב יישור אמצעים למטרות, ואנו מכירים בכך שלעיתים אמצעים בלתי הולמים עלולים לגרום נזק בלתי הפיך למטרה טובה. גם אם מושגת מטרה, הנזק שנגרם באמצעים שנבחרו בצורה גרועה יכול להכריע בכל רווח.

במקרים מסוימים, תגובות קיצוניות מובילות כמעט בהכרח לאיבוד המסר. כמו כן, כמעט תמיד יש תשובה קיצונית לשאלה פשוטה, כמו "מה אתה חושב?"

במקרה של המצעד, למשל, היה צריך לשקול את הצורך למחות נגד המצעדים נגד האמצעים שנבחרו להפגנה. סוכנויות ממשלתיות רלוונטיות רבות סירבו לעשות זאת מסיבותיהן עצמן ולא יכול היה להיראות מאוימות מאיומי אלימות.

קהילת צ'ריידי נמצאת במשפט ציבורי, אך הפעם השאלה הנפוצה ביותר היא איזה סוג של אנשים שורפים את השכונה שלהם. הדיון הציבורי העביר את התגובה מתאימות המצעד לפח אשפה העולה בלהבות.