כמה גברים אפריקאים יושבים בכיסאות פלסטיק ושותים קפה, בעוד קומץ אחרים יושבים לשולחן עם שולחן משובץ אדום-לבן. הלכתי לבר חמארה, אבל לא הופתעתי לראות קבוצות של ילדים אפריקאים, פיליפינים וערבים משחקים כדורגל יחד ומדברים בעברית.

איילה סינוואני

המתגוררת באזור זה ארבעה עשורים, מודה שתמיד הייתה שכונה גרועה, אך אומרת שהמצטרפים החדשים משבשים את קצב החיים באמצעות מוסיקה רועשת ואי-תקינות ציבורית. מוחמד, המסעדן, אומר שיש לו 25 עד 30 בחורים שישבו ליד השולחן המלבני שלו בלילה. נווה שאנן היא גם שכונה בה תושבים רבים מתעוררים מדי בוקר, עובדים במהלך היום, אוכלים ארוחה מהירה, הולכים לישון ואז חוזרים ללילה אחד. הם שותים כוס קפה ומעשנים, ואז חוזרים למיטותיהם, מכבים את השירות, הולכים לישון ומתעוררים בשעה חמש למחרת בבוקר.

הסכנה ברומנטיזציה של נווה שאנן גוברת על ידי הסכנה שלא לראות את החיוניות ולבטל אותה כשכונת עוני

אני מאמין בכוחו של תכנון טוב, אבל אני קצת צבוע בכל מה שקשור אליו. בזמן שאני בז לשכונות העוני של תל אביב, אני מאפשר סוג של תכנון והתערבות שמרבה לפגוע בתל אביב. על ידי פיטוריהם אנו מאבדים את היכולת לחשוב בצורה רציונאלית על המדיניות העירונית שממשיכה להחיל עליהם.

עבור ישראלים ששומעים על נווה שאנן

מה שהם שומעים הוא סיפורם של מבקשי מקלט אפריקאים שכבשו את המדינה במשך שנים. כאשר מספר גדול של מבקשי מקלט מאפריקה הגיעו לישראל בשנת 2007, רבים נשלחו לתחנה המרכזית החדשה, שהובילה אותם להתיישב בעיקר בנבס שאן. הם בילו את הלילות הראשונים בפארק לוינסקי, ליד תחנת אוטובוס, ואז עברו לדירות קטנות בהן ישנו שמונה עד עשרה אנשים על מזרנים. בסופו של דבר, החלקות התגלו כקטנות מכדי לספק פרנסה לתושבים ונפלו לשממה. הייעוד כאזור תעשייה אי אפשר לבנות בנייני מגורים חדשים, אך הוא יצר הזדמנויות לבעלים שרצו לשפץ או לשפר את נכסיהם הקיימים.

ממשלת ישראל מנסה להשאיר מבקשי מקלט בישראל מאז 2012

חלקם כבר נסוגה מישראל. היא הקימה גדר לאורך הגבול הדרומי, איכסנה אלפי מבקשי מקלט במתקני מעצר בדרום ישראל, הציעה להם תמריצים לעזוב את המדינה ומנסה לנהל משא ומתן להסכמים עם צדדים שלישיים מחוץ למדינה לקבלם.

רחובות הרובע מעוצבים בחצי עיגול

אמורים להיראות כמו חנוכיה במפה ולשלב חנויות קטנות עם דירות צפופות. אינטרסים אחרים מוגשים על ידי בניינים קיימים, כמו בתים משותפים גדולים וגבוהים שפינו את מקומם להקמת בנייני דירות חדשים ותחנת משטרה חדשה, כפי שנראה באזורים אחרים בתל אביב. אזור עירוני מתוכנן כמו נווה שאנן יכול לחוות צורה של הומוגניות אסתטית.

אני לא יודע מי היה כלנוב, אבל אני יודע ששמו ניתן לכל העניין הזה, וזה עוזר לי לראות שיש בארץ ישראל אמיתית ופיזית באל-פשאט, ו שקיומו חשוב לנו להבין אותו, אמר.

אל-אלדום התחיל לאפות והחל את המלאכה כשביקש מקלט במנוסה

ולקח את מלאכתו לתל אביב בשנות העשרים. הוא מצא עבודה, התיישב והשתלב בשכונה בשנת 1920, אך לא הצליח למצוא עבודה בגלל יוקר המחיה והיעדר דיור בר השגה. זה יביא כמובן להשלמת המפלצת השרועה, שנבנתה למעלה מעשרים שנה, אחד הבניינים הביקורתיים ביותר בישראל, מלון ארץ ישראל. בשנות השלושים של המאה העשרים הקימה את התחנה המרכזית שלה, מילאה את הרחובות ברעש והוציאה את כל מי שהיה יכול להרשות לעצמו לעבור.