אנגיופלסטיקה כלילית היא הליך המשמש להרחבת עורק כלילי חסום או מצומצם, הכלי הראשי המספק את הלב. חסימת לב היא המונח המשמש לעתים קרובות לחולים המכונים אנגיואדמה כלילית, רובד הגורם להיצרות או היצרות של העורקים המספקים דם לשריר הלב.

ההליך מתבצע בצורה כזו שהקרדיולוג לא רק מצלם

אלא גם עובר דרך הכלי החסום עם חוט קטן ומניח בלון באזור צר. הוא מנפח את הבלון, מעביר את חוט ההנחיה דרך הסתימה ואז דוחף דרכו את הבלונים ואת הקטטר. ברגע שהבלון מגיע לאתר העצירות, הוא מנופח כדי לפתוח ולפתח את העורק, ומאפשר לדם לזרום. הסטנט נדחס עם חוט מסירה קטן המאפשר למקומו כנגד היצרות הצרה שגרמה לסתימה. ברגע שמנפחים את הבלונים, צינור הרשת הזעיר ששומר על העורקים פתוחים מתרחב כדי להרחיב אותם ולהחזיר את זרימת הדם האופטימלית ללב.

צנתר

צינור – כמו מכשיר שעליו מוטל בלון ריק, לפעמים מצופה בתרופות – מושחל בעורק כך שכאשר הוא פותח את הסתימה, הוא יכול להיות מושחל בחזרה לעורק אחר. לפני שהצנתרים מגיעים לעורק החסום, מזריקים צבע לא מזיק והרופא מצלם את העורק הכלילי (מה שמכונה אנגיוגרמה כלילית) ומוביל את החוט והבלון הקטנים למקום בו יש סתימה. ברגע שהרופאים יודעים את המיקומים המדויקים של כל החסימות, הם משחילים חוטי מדריך כביכול דרך אותו עורק ברגל ומעבירים אותם לכל סתימה.

אם בדיקת לחץ מציגה עורק חסום אפשרי

ישנם מכשירים וטכניקות מינימום פולשניים בהם קרדיולוגים יכולים להשתמש בכדי לטפל בכלי. אם לאחר ביצוע אנגיוגרפיה נמצא עורק חסום שיש לפתוח אותו, לקרדיולוג יש אפשרויות רבות שאינן ניתוחיות להציג בפני המטופל.

כדי לפתוח עורק חסום, הרופא מכניס קטטר לחוט מנחה ומנפח בלון כדי להטות אותו. אם הסתימה חמורה מספיק, ניתן להעביר אותה דרך הבלון עם חוט הקטטר, לעקוף או לנקות ולנקות. בהליך זה, הקרדיולוג מכניס קצה למקום העורקים המצומצמים או החסומים, מנפח את הבלונים לפתיחת הכלי ומחזיר את זרימת הדם. ניתן להכניס צינור או בלון לעורק גם אם רופאים צריכים להכניס סטנט, צינור רשת קטן, לעורק.

צינור פלסטיק דק או גמיש או צנתר מובל למקום של היצרות או חסימה בעורק הכלילי.

לעתים קרובות מוחדר צינור רשת קטן שמתפשט בעצמו

שנשאר במקומו כדי לשמור על העורק פתוח. הטיפול כולל צריכת נוזלים או אוויר המשמשת לפתיחת הסתימה, יחד עם צינורות רשת קטנים או סטנטים. צינור רשת תיל, סטנט, מוחדר לכלי החדש שנפתח כדי לשמור עליו פתוח, וזה קורה לעיתים קרובות לאחר סדרת זריקות נוזלים, אוויר או שילוב של שניהם. בחלק מהמקרים מוחדרים לעורקים גם רשתות קטנות או צינורות הנקראים אסטרס, מה שעוזר לשמור עליהם פתוחים וגם לשמור על זרימת הדם לכלי פתוח.

השימוש הנפוץ ביותר בסטנט

הוא פתיחת עורק שנחסם חלקית על ידי רירית שהצטברה על דופן העורק הפנימי ומאטה את זרימת הדם ללב. כאשר כולסטרול נכנס לעורק, הרובד יכול להיקרע, מה שעלול להוביל לקריש דם שעוצר את זרימת הדם. הדם הזורם דרך הפלאקים יכול להקרש ולגרום לחסימת עורקים, מה שעלול להוביל להתקף לב. זה יכול גם לגרום לקרישת הדם הזורם דרכו, מה שעלול לשאת אותו במורד הזרם ולגרום לשבץ מוחי.

כמה נזק לשריר הלב מתרחש תלוי אם הגוף יכול לפתוח את החסימה

להיפטר מהקריש ולספק את העורק הכלילי הסתום, כמו גם כמה שריר הלב שהוא מספק. אנגיופלסטיקה משמשת כאשר העורק פחות מכווץ או חסום וכאשר ניתן להשיג את החסימה באמצעות הליך זה.

אם יש לך התקף לב שנגרם כתוצאה מחסימה של העורק הכלילי

יש לפתוח אותו תוך מספר דקות. אנגיופלסטיקה מתבצעת לפתיחת העורק החסום ולגבלת פוטנציאל הנזק לשרירים בלב. הפתיחה המהירה של החסימות מחזירה את זרימת הדם לשריר הלב ומפחיתה נזק ללב בזמן התקף לב.

כאשר נוצרה חסימה לאורך תקופה ארוכה, חולים יכולים לפתח כלי דם חדשים המאפשרים לדם לעקוף את החסימות. במהלך תהליך הרפיה, ניתן ליצור כלי דם חדשים, מה שמכונה כלי בטחונות, התומכים בזרימת הדם.