שמואל בר – אם הוא מדריך טיולים מורשה המציע סיורים פרטיים ומותאמים אישית ליחידים, משפחות וקבוצות קטנות.

למרות שעדיין היה הרבה מה לעשות

הוא השקיע זמן רב בכתיבת ידיעות היסטוריות על ירושלים. הוא ניהל בית דפוס מבוסס והוצאת ספרים משלו באזור, אך הוא לא השקיע זמן רב בכתיבה. נבנה על ידי ערבי נוצרי מבית לחם, והוא נקרא מלון בחרב ונשכר על ידי זלמן בחרסב. נהרס בשנת 1979, הם החליפו אותו בבניין רב קומות ששכן גם מלון וגם בנק.

ברור שהגיע הזמן לעזוב את הגנת החומות וללכת לנחלת שבעה להתיישב ולעזור בהקמת שערי

ושבע משפחות התכוננו לכך. עם חלוף הזמן והתושבים המוקדמים הקימו שכונה חדשה הם עזבו את השכונה כאשר מי שנשאר הזדקן ולא יכול היה לשמור על בתיהם. כעת אף אחת מהמשפחות הללו לא הרגישה שהגיע הזמן לחצות את ביטחון חומות העיר, אך הן היו מוכנות לעשות זאת. למרבה המזל, יוזמה זו נתקלה בהתנגדות מסיבית מצד המעוניינים לשמור על מורשתם. הם קנו גם את הכביש המוביל מיפו לירושלים בתקווה שהתנועה בתדירות יחסית מספקת ביטחון מסוים מפני חיות בר ושודדים.

הקבוצה היחידה שנמלטה מהזעם עברה מחוץ לחומות שש שנים קודם לכן לשכונה קטנה בשם משכנות שאענים, חומה אחרת בחוץ. לפני שהתושבים עזבו את השכונה לעיר העתיקה, נחלת שבעה כללה מבנים חד קומתיים שנהנו מחצרות משותפות.

לאחר שהתמוטטה הסככה בשנות העשרים של המאה העשרים, היא הוחלפה בקולנוע עם 600 מושבים, שם העלתה העיר את הופעת האופרה הראשונה שלה. הקולנוע נפתח בשנת 1925 והציג סרטים אילמים לקהל מוקסם של כ -1,000 איש.

קצינים בריטים שהפכו אותו למקום פופולרי במהלך מלחמת העולם השנייה ובשנות השלושים והארבעים.

משפחות היו כל כך מודאגות עד שהמתינו מחוץ לשער יפו בבוקר

כדי לראות אם הוא עדיין חי. הם חשבו שדיבוק נכנס לראשו וניסה להסירו, אך למרבה המזל הם לא הצליחו. לבסוף, אחד הגברים, יוזף ריבלין, לקח את השור בקרניים והחל לישון איתו. תושבים הצטופפו סביבו, ביוב ופסולת זרמו בחופשיות ברחובות.

ההשבעה התרחשה בשנת 1954, עם כמה מאות אנשים בלבד, שרבים מהם, על פי מאיר, נאלצו להידחק פנימה.

הפינות המעוגלות של הבניין החדש עשויות אבן אדמדמה המשקפות את המבנים שמעבר לרחוב

הפנים חדור קסם של העולם הישן; הוא נקרא על שם אחד ממייסדיו ויש לו שערי פלדה נפלאים. פרסום מוקדם היה מדריך טיולים בשם השושנה רוז, אוסף מאמרים על ההיסטוריה של החלמת אחים.